החלטה בתיק ת"א 19578-06-10

בפניי בקשה למתן ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית ודחיית מועד דיון ההוכחות.

ביום 30.6.09 נחתם בין הצדדים הסכם על פיו רכשה הנתבעת מהתובעת סופרמרקט, כאשר בין הצדדים נערך הסכם המכר וכן נערך פרוטוקול ביצוע הסכם המכר, לרבות ספירת המוצרים, כאשר אין מחלוקת כי הסכום שפורט לאחר ספירת המלאי שולם במלואו לתובעת.

התובעת עתרה בתובענה, במסגרתה טענה, כי ספירת המלאי לא שיקפה את כמות המוצרים או את מחירם הנכון, וכי על הנתבעת לשלם לה עוד 250,000 ש"ח ובנוסף פיצוי ועוגמת נפש, בסכום של 150,000 ש"ח.

הנתבעת, הגיבה בתביעה שכנגד, בה עתרה לחייב את התובעת בחלקה בעלות ספירת המלאי, שנערכה על ידי חברה חיצונית, וכן ביקשה להורות לתובעת להשיב את המחשב הראשי המאגד בתוכו את פרטי כל המוצרים המחירים והמלאי,  שלקחה, כמו כן ביקשה לחייב את התובעת בתשלום בעבור שלוש עמדות קופה שנטלה בניגוד להסכם.

התקיימו שלשה דיוני קדם משפט, בשלושתם ביקש ביהמ"ש להבין לעומקו את מקור המחלוקת, שכן על פניו התובעת העלתה טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב עליו היא חתומה, ואשר נערך בין הצדדים, והתובעת נדרשה להמציא חוות דעת המשקפת את כמות המוצרים ומחירם הנכון, לסברתה, העומד בסתירה לספירת המלאי שבוצעה, ולמחירים שפורטו בה.

בדיון קדם המשפט הראשון שהתקיים ביום 30.3.11 הובהר הצורך בהמצאת חוות דעת המפרטת את ספירת המלאי והמחירים הנכונים שהם הבסיס לתובענה.

ערב קיומו של הדיון השני, שהתקיים ביום 4.10.11,  הוגשה הודעה ובה פורטה רשימה מדגמית של מוצרים שעל פי הטענה נישומו בחסר. הנתבעת התרעמה על כך, והובהר כי על התובעת שעליה מוטל הנטל להוכיח את טענותיה להמציא חוות דעת.

חוות דעת הומצאה ביום 1.12.11, אלא שאין המדובר בחוות דעת המבססת את התובענה, אלא בבדיקה מדגמית שערך המומחה, וצבר של ארבעה קלסרים שהתובעת סבורה שעל ביהמ"ש לבחון בעצמו, במקום המומחה מטעמה, ושוב התשתית שעל יסודה מונחת התובענה, מעבר למכשול של הסכם בכתב שבין הצדדים, לא הוצגה בפני ביהמ"ש.

בדיון קדם המשפט השלישי, לאחר הגשת אותה חוות דעת, סברתי, כי אין מקום להמתין יותר לתובעת ולנסות להובילה להמצאת חוות דעת על מנת שניתן יהיה לבחון את טענותיה לגופו של עניין, והדרך היעילה ביותר, תהיה לקבוע מועד להוכחות ולהגשת תצהירים, ובדרך הזאת התובעת תהיה חייבת להמציא את עדויותיה ובכלל זה חוות הדעת המפרטת, לעמדתה את הגרסה, כי המוצרים נישומו בחסר.

 המועד נקבע ביום 12.2.12, כאשר בשל שבתון נקבעה ישיבת ההוכחות ליום 4.4.13, והמועד שנקבע להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת היה 1.7.12. מטעם הנתבעת והתובעת שכנגד היה להגיש תצהירים עד ליום 1.12.12.

אלא שתצהירי עדות ראשית לא הוגשו לתיק.

קבעתי כי לאחר קבלת התצהירים אבחן את האפשרות למנות מומחה מטעמי, ומשכך נקבע התיק לתז"פ ליום 5.12.12, שאז הסתבר כי לא הוגשו תצהירים לתיק, ונשלחה הודעה בעניין לצדדים.

בעקבות החלטתי, הוגשה הודעת הבהרה מטעם הנתבעת שבה נטען כי התובעת לא המציאה תצהירי עדות ראשית לתיק ולנתבעת.

ביום 27.12.12 הוגשה הודעה לקונית מטעם ב"כ התובעת ובה הודיע ב"כ התובעת כי קיבל לידי את הייצוג בתיק, וביקש להאריך את המועד להגשת תגובה  להודעת הנתבעת.

ביום 8.1.13 הוגשה הבהרה ובקשה להארכת מועד, שבו פרטה התובעת כי בשל טעות של בא כוחה, ככל הנראה הקודם, סברה בטעות שהמועד להגשת  תצהירים מטעמה הינו עד ליום 1.12.12, עוד טענה, כי המדובר בחומר שיש להכינו באופן מדוקדק, ובהיקף גדול, ועוד נטען כי הנתבעת לא מגיבה לבקשותיה להגשת הסכמה דיונית, אשר תוביל להותרת מועד הדיון על כנו, תוך מתן ארכה לתובעת להגשת תצהירי עדות ראשית.

ב"כ הנתבעת התנגדה בתוקף רב, וטענה, כי לנוכח התנהלות התובעת היא גוררת את הנתבעת להליך סרק, כאשר מאז הדיון הראשון ידוע לתובעת כי עליה להמציא חוות דעת מטעמה, והיא אינה עושה כן, וההליך מתמשך לשווא בשל התנהלות התובעת, הנתבעת ביקשה לקבוע כי לאור תקנה 168 לתקסד"א אין להתיר לתובעת את האפשרות להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה  ולפיכך, לדחות את התובענה ולחייב את התובעת בהוצאות.

פרטתי באריכות את השתלשלות העניינים בתיק זה, משום שלטעמי, התובעת הגדישה את הסאה. אין עסקינן בבקשה תמימה לארכה להגשת חוות דעת. יש להבהיר כשמדובר בחוות דעת, הכוונה הייתה להמצאת פירוט מלא של הטענה לתמחור שגוי של המלאי או של ספירת המלאי, בהתאם לטענת התובעת.

התובענה הוגשה ביוני 2010, ומאז התקיימו שלושה קדמי משפט, שבכולם ביהמ"ש הבהיר, כי על מנת שהתובעת תוכל להעלות טענות נגד המסמך שעליו חתמה, והמפרט את הסכמתה לספירת המלאי ולמחיר העסקה, אותו קיבלה בפועל, עליה להצביע כי קיימת שגיאה כלשהי באותו מסמך, כלומר, שספירת המלאי או התמחור היו שגויים באיזה צורה.

אני דוחה את הטענה, כי הייתה טעות במועד הגשת התצהירים בשל טעות בלי משים אצל בא כוחה הקודם של התובעת, אני דוחה טענה זו, בעיקר כי גם המועד המוטעה כביכול, גם הוא חלף, כלומר, אם הייתה טעות כלשהי במועד הגשת התצהירים והתובעת סברה כי עליה להגיש את תצהיריה בדצמבר ולא בחודש יולי, מדוע לא הגישה אותם בחודש דצמבר? גם מועד זה חלף מבלי שהוגשו תצהירי עדות ראשית, וגם כעת לא נאמר בשלל הבקשות והתגובות כי התצהירים מוכנים אלה שיש צורך בשעות עבודה רבות להכנתם.